רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אֲזַל לְצוֹר. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. מַה מַעֲשֶׂה בָא לְיָדֶיךָ. אָמַר לֵיהּ. גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל. אָמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא פַגַעְתָּה בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַרְפֵי לֵיהּ. יְאוּת עֲבַד דְּלָא פְגַע בֵּיהּ. מִחְלְפָה שׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תַּמָּן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי גִמְלִיאֵל בְּרִבִּי. הַוְולָד אֵינוֹ לֹא כָשֵׁר וְלֹא פַסוּל אֶלָּא מְזוּהָם. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל טָבַל וְלֹא מָל הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמִּילָה. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אַף הַטְּבִילָה מְעַכֶּבֶת. אֶלָּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל הֲרֵי זֶה כָשֵׁר. שֶׁאֵין גֵּר שֶׁלֹּא טָבַל לְקֵרוּיוֹ. וְקַשְׁיָא. עָלַת לוֹ טוּמְאָה קַלָּה מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כֵּיוָן שֶׁזּוֹ וָזוֹ לְשׁוּם קְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל עָלַת לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
עלת לו. דהא מכל מקום טבילה לקירויו נמי לקדושת ישראל היא:
וקשיא. על זה וכי עלת לו טביל' מטומאה קלה להעלותו מטומאה חמורה שפירש מעבודת כוכבים:
אלא ר' יהושע בן לוי. ס''ל כהדא ברייתא דתני בר קפרא שאין טביל' מעכבת בשעת גרותו דאפי' לא טבל הולד כשר שאין גר שלא טבל לקרי שלו:
מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי. דהא תמן לעיל אמר דהולד מזוהם לכהונה והכא הוא אמר הכין דשפיר עביד שלא פגעו בו לפסלו מכלום ולא כן תני לר' יהושע דטביל' מעכבת בגר והוי כעכומ''ז:
ארפי ליה. הנח לו דשפיר עביד דלא פגע ביה דלא יהא אלא עכומ''ז והולד כשר:
ולמה לא פגעתה ביה. לפוסלו:
גר שמל ולא טבל. שבא על בת ישראל:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּיי תַּמָּן. הַפּוֹסֵל פּוֹסֵל בִּפְנוּיָה וְהַמַּכְשִׁיר מַכְשִׁיר אֲפִילוּ בְאֵשֶׁת אִישׁ. רִבִּי תַנְחוּם בַּר פַּפָּא שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵין עוֹבְדִין מִן אַלֶכְסַנְדְּרִיאָה. אֶחָד בִּפְנוּיָה וְאֶחָד בְּאֵשֶׁת אִישׁ. בְּאֵשֶׁת אִישׁ שָׁלַח כָּתַב לֵיהּ לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל י֙י. בִּפְנוּיָה שָׁלַח כָּתַב לֵיהּ. מְבַדִּין אַתֶּם. שֶׁאֵין אַתֶּם מוּזְהָרִין עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשׁוֹת. אָמַר לְרִבִּי מָנָא. סַב וַחֲתִים. וְחָתַם. אָמַר לְרִבִּי בְּרֶכְיָה. סַב וַחֲתִים. 41a וְלָא קְבִיל עֲלוֹי. מִן דְּקָמוּן קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי בְּרֶכְיָה. אָמַר לֵיהּ. לָמָּה לֹא חָתַמְתָּה. אָמַר לֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּיי תַּמָּן. הַפּוֹסֵל פּוֹסֵל בִּפְנוּיָה וְהַמַּכְשִׁיר מַכְשִׁיר אֲפִילוּ בָאֵשֶׁת אִישׁ. אָמַר לֵיהּ. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּלָא הֲוֵינָא שְׁמִיעַ הָדֵין אוּלְפָנָא. אִילּוּ הֲוֵינָא שְׁמִיעַ הָדֵין אוּלְפָנָא לָא הֲוֵינָא מַחְתִּים וַהֲיוֹן אָֽמְרִין. תַּלְמִידָא פְלִיג עַל רַבֵּיהּ. אָמַר מַר עוּקְבָּן. הָכָא אַתְּ אָמַרְתָּ. הַפּוֹסֵל פּוֹסֵל בִּפְנוּיָה וְהַמַּכְשִׁיר מַכְשִׁיר בִּפְנוּיָה. בְּרַם בְּאֵשֶׁת אִישׁ לֹא אִיתְמַר כְּלוּם. בְּרוּמְשָׁא סְלַק בָּעֵי מַחְתִּים. אָמַר לֵיהּ. לֵית הָכָא אָתָר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר מר עוקבן הכי אתאמרת. האי ברייתא דלא פליגי אלא בפנויה אבל באשת איש לא הוזכר כלום:
ברומשא סלק. רבי ברכיה בעי מיחתם על הכתב אחר ששמע ממר עוקבן דבאשת איש לא איתמר כלום ואמר ליה רבי יוסי לית הכא הכתב שכבר נשלח לשם:
תניי תמן. בבבלי והובאה בפ' החולץ הפוסל בעכומ''ז ועבד הבא על בת ישראל פוסל אפי' בפנויה:
מבדין אתם. מלבכם אם תרצו לאסור שאינה אלא קדשה בעלמא:
אמר. ר' יוסי לר' מנא טול וחתום על כתב תשובה זו וחתם:
בריך רחמנא. שלא שמעתי ברייתא זו של ר' יעקב שאם שמעתי לא הייתי חותם על הכתב לחלק בין פנויה לאשת איש והיו מליזים עלי ואומרים תלמיד חולק על רבו הוא:
וְאֵי זֶה זֶה. זֶה וְולַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית. תַּמָּן תַּנִּינָן. חוּץ מִמַּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית.
Pnei Moshe (non traduit)
ואיזה זה כו' תמן תנינן. בפ' כיצד ושם פרשתי:
שִׁפְחָה. דִּכְתִיב הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ. נָכְרִית. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. כְּתִיב לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ. וּכְתִיב כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי. בִּנְךָ מִיִּשְׂרָאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ. וְאֵין בִּנְךְ מִן הַגּוֹיָה קָרוּי בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ.
יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר נַבּוֹרַייָה אֲזַל לְצוֹר. אַתּוֹן שָׁאֲלוֹן לֵיהּ. מַהוּ מִיגְזוֹר בְּרָהּ דַּאֲרָמִייָתָא בְּשׁוּבְתָּא. וְסָבַר מִישְׁרֵי לְהוֹן מִן הָדָא וַיִתְייַלְּדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. שָׁמַע רִבִּי חַגַּיי אָמַר. יֵיתֵי וְיִלְקֵי. אָמַר לֵיהּ. מֵהֵיכָן אַתְּ מַלְקֵינִי. אָמַר לֵיהּ. מִן הָדֵין וְעַתָּה נִכְרוֹת בְּרִית לְהוֹצִיא כָּל הַנָּשׁים הַנָּכְרִיּוֹת וְהַנּוֹלַד מֵהֶן וגו'. אָמַר לֵיהּ. וּמִן הַקַּבָּלָה אַתְּ מַלְקֵינִי. אָמַר לֵיהּ. וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה. אָמַר לֵיהּ. מִן הָדֵין אוֹרַיתָה. אָמַר לֵיהּ. מִן הַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם וכול'. אָמַר לֵיהּ. חֲבוֹט חַבְטָךְ דְּהוּא טָבָא בְּקֻלְטָא.
משנה: רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. יְכוֹלִין מַמְזֵרִין לִיטַּהֵר. כֵּיצַד. מַמְזֵר שֶׁנָָּשָׂא שִׁפְחָה הֵוְולָד עֶבֶד. שִׁיחְרְרוֹ נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. הֲרֵי זֶה עֶבֶד וּמַמְזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממזר שנשא שפחה. ואפי' לכתחילה יכול ממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו אבל עבד שנשא ממזרת הולד ממזר שעבד אין לו יחוס והולד הולך אחריה והלכה כר' טרפון:
הלכה: רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. יְכוֹלִין מַמְזֵרִין לִיטַּהֵר כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָה. מַמְזֵר מוּתָּר לוֹ לִישָּׂא שִׁפְחָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הִילְכְתָא כְרִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי שִׂמְלַאי הוֹרֵי בְּאַנְטִוֹכִיָא. רִבִּי סִימַאי הוֹרֵי בִּכְפַר סְפוֹרַייָא. הֲלָכָה כְרִבִּי טַרְפוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כיני מתניתא. שאפי' לכתחילה ממזר מותר בשפחה ושנשא דקתני לאו דוקא:
חֲלָלֵי. עַל שֵׁם וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֲבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ אֵלֶּא בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְייַחֲשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגוֹאֲלוּ מִן הַכְּהוּנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַתִּרְשָׁתָא. שֶׁהִתִּירוּ לוֹ לִשְׁתוֹת בַּיַּיִן. הַתִּרְשָׁתָא. וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ. אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הָא בְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל יֹאכֵלוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. גְּדוֹלָה הִיא הַחֲזָקָה. מִכֵּיוָן שֶׁהוּחְזְקוּ שָׁם לִהְיוֹת אוֹכְלִין אַף כָּאן אוֹכְלִין. נִיחָא תַּמָּן דִּכְתִיב הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּנִים. הָכָא מָה אִית לָךְ. כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. עַד עֲמוֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וְתוּמִּים. וְכִי אוּרִים וְתוּמִּים הָיוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה בַּבַיִת שֵׁנִי. אֶלָּא כְאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר. עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים. עַד שֶׁיָּבוֹא בֶּן דָּוִד.
Pnei Moshe (non traduit)
שהתירו לו לשתות ביין. שכבר גזרו על סתם יינם בב''ד של דניאל כדאמר בפ' אין מעמידין ולו התירו משום שהי' משקה למלך והיה צריך לשתות מקודם שיתן הכוס ביד המלך שלא יחשדוהו שנתן בו סם:
הא בקדשי הגבול. תרומה הנאכלת בכל מקום יאכלו:
גדולה היא החזקה. שסמכו עליה שמכיון שהוחזקו להיות אוכלין שם בגולה לפיכך התירום להיות אוכלין אף כאן:
ניחא תמן. ופריך אמאי סמכו על חזקה זו דבשלמא התם בגולה אכלו בתרומה דרבנן שלא הפרישו תרומות ומעשרות אלא לזכר בעלמא שלא ישתכחו מהם על שם דכתיב הציבי לך ציונים שצריך לעשות בגולה סימן וזכר לא''י:
הכא מה אית לך. אלא הכא כשעלו לא''י מה טעמא אכלו שהרי עכשיו קדשי הגבול דאורייתא נינהו:
כמ''ד. בפ''ו דשביעית ובכמה מקומות דבבית שני היה תרומות ומעשרות מדרבנן שמאיליהן קבלו עליהן בני הגולה את המעשרות:
עד עמוד כהן לאורים ותומים. סיפיה דקרא דלעיל ויאמר התרשתא וגו' וכי אורים ותומים היו באותו שעה בבית שני והלא משמתי נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים כדאמרינן פרק עגלה ערופה אלא כאדם האומר עד שיחיו המתים ויבא בן דוד ויהיו אורים ותומים:
וכתב כל נכסיו לבנה. ובזה נעשה הוא בן חורין כדתנן בפרק ג' דפאה הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין ואביו עדיין עבד הוא ובכלל כל הנכסים הוא ונמצא זה מוכר לאביו להגבות לאמו כתובתה:
שיחרר. אח''כ השפחה והולידה בן מזה העבד הולד ממזר דקסבר עכומ''ז ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואם אח''כ שיחרר העבד והוליד בן הרי זה בן עבד משוחרר כלו' הישראל גמור הוא והרי יש כאן חמש אומות עכומ''ז וגר ועבד וממזר ועבד משוחרר או ישראל:
הדא אמרה עכומ''ז שבא על שפחה. לאו דוקא קאמר עכומ''ז אלא עבד שהרי עבד הוא אי נמי גר גרסינן דנתגיירו עמו וקמ''ל דלא תימא הואיל ונתגייירו עמו לאו כעבדים חשובין:
נתגייר רבו וגיירו לשני עבדים. כלומר להעבד והשפחה והטבילן לשם עבדות ואח''כ הולידו בנים הרי הבנים עבדים:
מי שיש לו עבד ושפחה. בעכומ''ז מיירי:
הלכה: עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל כול'. כַּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי. עַל שֵׁם וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשָֽׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלָםִ בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' על שם ויעלו. כדמצינו דכתיב ויעלו וגו':
משנה: עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל כַּהֲנֵי לְוִיֵּי יִשְׂרְאֵלֵי חֲלָלֵי גֵּירֵי וַחֲרוּרֵי מַמְזֵירֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי. כַּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי מוּתָּרִין לָבוֹא זֶה בָזֶה. לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי גֵּירֵי וַחֲרוּרֵי וַחֲלָלֵי מוּתָּרִין לָבוֹא זֶה בָזֶה. גֵּירֵי וַחֲרוּרֵי וּמַמְזֵירֵי נְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי מוּתָּרִין לָבוֹא זֶה בָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עשרה יוחסין עלו מבבל. שהפריש עזרא כל הפסולין שהיו שם והוליכן עמו כדי שלא יתערבו עם המיוחסין דמאחר שלא היה שם סנהדרי גדולה שהיו דנים ובודקין את הכהונה ולא יהיו פסולין ניכרין:
חללי. כהנים שנולדו מן הפסולים לכהונה כגון אלמנה לכ''ג גרושה חללה זונה לכהן הדיוט:
חרורי. עבדים משוחררים:
נתיני. גבעונים שמלו בימי יהושע ונתנום לחוטבי עצים ושואבי מים ונאסרו לבא בקהל:
שתוקי ואסופי. מפרש להו ואזיל:
גירי וחרורי ממזרי כו'. כלם מותרין לבא זה בזה דקהל גרים לא איקרי קהל ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים אבל לויי וישראלי בממזרי לא ושתוקי ואסופי דספק ממזרים הן ס''ל להאי תנא דמותרים להתערב בממזר ודאי דאמרי' בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא:
רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֵין מַמְזֵרִין טְהוֹרִין לְעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד. מוֹלִיכִין טִינָּה אֵצֶל טִינָּה וְסָרִיּוּת אֵצֶל סָרִיּוּת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מַמְזֵרִים טְהוֹרִין לְעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיַם טְהוֹרִים וגו'. אָמַר לוֹ רִבִּי מֵאִיר. וַהֲלֹא אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מִכָּל טוּמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּילוּלֵיכֶם אַטַּהֵר אֶתְכֵם. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ נֶאֱמַר וְכָל טוּמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּילוּלֵיכֶם וְשָׁתַק הָיִיתִי אוֹמֵר כִדְבָרֶיךָ. הָא אֵינוֹ אוֹמֵר אַטַּהֵר אֶתְכֵם אֶלָּא מִן הַמַּמְזֵירוּת. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
הא אינו אומר אטהר אתכם. יתירא אלא להביא אף מן הממזירות יטהרו:
והלא אינו אומר אלא מכל טומאותיכם. ולא מן הממזירות:
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ודריש אפילו מהממזירות:
וישב ממזר באשדוד. יבדלו הממזרין מהם וישבו באשדוד מקום הגרועים והפסולין מוליכין טיט אצל טיט ודבר מאוס ומוסרח לכמותו:
תַּנֵּי מִשֵּׁם רִבִּי מֵאִיר. יֵשׁ אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁמּוֹלִידִין חָמֵשׁ אוּמּוֹת. כֵּיצַד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ 41b עֶבֶד וְשִׁפְחָה וְהוֹלִידוּ בָנִים הֲרֵי גוֹיִם. נִתְגַּייֵר אֶחָד מֵהֶן אֶחָד גֵּר וְאֶחָד גּוֹי. נִתְגַּייֵר רַבָּן וְגִייְרוֹ לשני עֲבָדִים וְהוֹלִידוּ בָנִים הֲרֵי אֵילּוּ עֲבָדִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא אָֽמְרָה. גּוֹי שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה וְהוֹלִיד בֵּן הַוְולָד עֶבֶד. שִׁיחְרֵר שִׁפְחָה וְהוֹלִידָה בֵן הַוְולָד מַמְזֵר. וְאַחַר כָּךְ שִׁיחְרֵר הָעֶבֶד וְהוֹלִיד בֵּן הֲרֵי זֶה עֶבֶד מְשׁוּחְרָר. יֵשׁ מוֹכֵר לְאָבִיו לָתֵת לְאִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ. כֵּיצַד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד וְשִׁפְחָה וְהוֹלִיד בֵּן. שִׁיחְרֵר אֶת הַשִׁפְחָה וּנְשָׂאָהּ וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לִבְנָהּ. זֶהוּ שֶׁהוּא מוֹכֵר אָבִיו לָתֵת לְאִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שהתירו לו לשתות ביין. שכבר גזרו על סתם יינם בב''ד של דניאל כדאמר בפ' אין מעמידין ולו התירו משום שהי' משקה למלך והיה צריך לשתות מקודם שיתן הכוס ביד המלך שלא יחשדוהו שנתן בו סם:
הא בקדשי הגבול. תרומה הנאכלת בכל מקום יאכלו:
גדולה היא החזקה. שסמכו עליה שמכיון שהוחזקו להיות אוכלין שם בגולה לפיכך התירום להיות אוכלין אף כאן:
ניחא תמן. ופריך אמאי סמכו על חזקה זו דבשלמא התם בגולה אכלו בתרומה דרבנן שלא הפרישו תרומות ומעשרות אלא לזכר בעלמא שלא ישתכחו מהם על שם דכתיב הציבי לך ציונים שצריך לעשות בגולה סימן וזכר לא''י:
הכא מה אית לך. אלא הכא כשעלו לא''י מה טעמא אכלו שהרי עכשיו קדשי הגבול דאורייתא נינהו:
כמ''ד. בפ''ו דשביעית ובכמה מקומות דבבית שני היה תרומות ומעשרות מדרבנן שמאיליהן קבלו עליהן בני הגולה את המעשרות:
עד עמוד כהן לאורים ותומים. סיפיה דקרא דלעיל ויאמר התרשתא וגו' וכי אורים ותומים היו באותו שעה בבית שני והלא משמתי נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים כדאמרינן פרק עגלה ערופה אלא כאדם האומר עד שיחיו המתים ויבא בן דוד ויהיו אורים ותומים:
וכתב כל נכסיו לבנה. ובזה נעשה הוא בן חורין כדתנן בפרק ג' דפאה הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין ואביו עדיין עבד הוא ובכלל כל הנכסים הוא ונמצא זה מוכר לאביו להגבות לאמו כתובתה:
שיחרר. אח''כ השפחה והולידה בן מזה העבד הולד ממזר דקסבר עכומ''ז ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואם אח''כ שיחרר העבד והוליד בן הרי זה בן עבד משוחרר כלו' הישראל גמור הוא והרי יש כאן חמש אומות עכומ''ז וגר ועבד וממזר ועבד משוחרר או ישראל:
הדא אמרה עכומ''ז שבא על שפחה. לאו דוקא קאמר עכומ''ז אלא עבד שהרי עבד הוא אי נמי גר גרסינן דנתגיירו עמו וקמ''ל דלא תימא הואיל ונתגייירו עמו לאו כעבדים חשובין:
נתגייר רבו וגיירו לשני עבדים. כלומר להעבד והשפחה והטבילן לשם עבדות ואח''כ הולידו בנים הרי הבנים עבדים:
מי שיש לו עבד ושפחה. בעכומ''ז מיירי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source